פרק (2) Y.M.C.A
לרגע הייתה לי סחרחורת קלה. נשענתי על
הכיסא המרופד. אולי זו השפעת מזג האוויר המקפיא של ניו יורק, שהפגיש אותי היישר עם
תנורי חימום ישנים הפולטים חום, בבר המעורפל מעשן סיגריות בדיוק בפינת
הרחובות בליקר וטומפסון, 'האריה האדום', כך הוא נקרא.
לימים
הבנתי, שזה אחד הברים היותר מוכרים בניו יורק, ובמיוחד בסצנת הפולק-רוק האמריקאי.
הסאונד, החספוס הדיס[1]טורשני
של הגיטרות . ניחוח חדש, מהול במתיקות, הכניס אותי היישר לתוככי שנת 1968או
השנים הפסיכודליות (אלא אם ל1968 יש סיבה מיוחדת שהקורא אמור לדעת של הפסיכודליות, שכל כך אהבתי. במיוחד חשתי זאת בשלב
בו הגיע הפזמון החוזר. בפעם הבאה שהגיע הרגשתי "עור ברווז".
למילים של השיר הייתה פתאום משמעות אחרת.
אנונימי
לגמרי, הפעם ממש לא בלבנון...
הוצאתי את הארנק מהכיס הפנימי של המעיל, ושלפתי שטר של עשרים דולר.
הרמתי
את ראשי לרגע, וראיתי לפני מלצר עם מבט מנומנם, פרצופו מלא בחיוך אמריקאי, שקשה
היה לי לפענח. באנגלית מהירה הוא אמר לי: " מאן, החשבון שלך שולם".
באנגלית העילגת שלי שאלתי: "על מה אתה מדבר?".
הוא
רק הפנה את מבטו לאחור. נתקלתי שוב במבט שלה, היא דיברה אל גבר ארוך שיער שנשען על
הבר. לבושו היה די דומה לשלה, והוא היה גבה-קומה ומרשים.
נראה
היה לי, למרות המרחק בינינו, שהוא חייך אליי.
הרגשה פנימית מוזרה מהולה בפראנויה גרמה לי לחשוב, שאולי יש פה איזה עוקץ אמריקאי
טיפוסי. החלטתי להסתלק.
והתחלתי
בהליכה במורד הכביש. מאחוריי שמעתי לפתע צעקה עדינה, הסתובבתי וראיתי אותה.
"רגע",
היא אמרה, "לאן אתה בורח?"
עניתי
לה: "בשנים האחרונות אני בעיקר בורח."..
"שמי
זאנה, ואתה?"
לא
יודע מדוע, זרקתי :"דיויד". ולעצמי חשבתי : "וואלה שם יפה יש לי
באנגלית"...
"נחתי
הבוקר", הוספתי.
"חופשה
או סתם כזה הולך עם הלב?" היא שאלה.
היכולת
שלה לפענח אותי כל כך מהר הביכה אותי במקצת. "לגמרי סתם כזה," עניתי.
"למה את שואלת"?
"נראה
לי שאתה לבד וזקוק לחברה".
ממש
לא ידעתי מה ואיך להשיב לה. "האמת היא שאני לגמרי לבד בניו יורק ואין לי מקום
לישון בו," עניתי, "ואת לגמרי צודקת."
"ואתה
גם לא מהסוג שיבקש עזרה," אמרה.
שוב
היא צדקה...
"טוב,
עכשיו כשאנחנו קצת מכירים, איפה יש פה איזה מקום לישון ובזול?", שאלתי.
בלבי
חשבתי, שאני חייב לסדר לי את המחשבות לבדוק מה אני עושה הלאה.
" אם תרצה, אלווה אותך. חמש דקות הליכה מכאן נמצא מלון Y.M.C.A.
שלושים
דולר ללילה כולל ארוחת בוקר. אני גרה ממש לא רחוק משם וזה לגמרי בכיוון שלי".
האמנתי לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה